ארנבון חופר (
מצוי )- ORYCTOLAGUS CUNICULUS
Image
by: pdphoto.org
מחלקה- יונקים
סידרה- ארנבאים
משפחה- ארנביים
אורך הגוף- 34
- 45 ס"מ
אורך זנב- 4
- 8 ס"מ
משקל- 1.2 - 2.5 ק"ג
משך ההריון- 28 - 31 יום
מספר הוולדות- 4
- 12
מזון- עשבים,
זרעים, פירות, נצרים,
קליפות עצים, עלים,
שורשים מעובים ושתילים
רכים
תפוצה- דרום
מערב אירופה וצפון
אפריקה, ביערות וחורשים
ובקרבת שטחים
חקלאיים, אך
פוזר ברחבי תבל
כמבוית. בישראל מצוי
כחית מחמד וכחית
ניסויים. כמו כן
מגדלים אותו למאכל
ובשל פרוותו ( אצל
לא יהודים )
הארנבון החופר
הוא אבי ארנב
הבית. מוצא הארנבון
החופר בספרד, פורטוגל
ומרוקו. האיטלקים
הביאו אותו לארצם
והחלו לבית אותו
לפני כ- 2,000
שנה.
בתחילה לצורכי
התושבים, ומאוחר יותר
הוחל שיווקו ברחבי
תבל כחית מחמד,
חית
ניסוי וכן
חית בית שגודלה
בשל בשרה ופרוותה.
במהלך השנים בויתו
מעל 50
גזעים שונים,
הנבדלים זה מזה
במימדים, בצבע ובאורח
חיים. הגוף מכוסה
פרווה,
שצבעה חום
אדמדם עם אפור.
הגחון בהיר והזנב
לבן. מחליף את
פרוותו בקיץ
ולקראת החורף
מתכסה פרוות שיער
סמיכה מאוד להגנה
מפני הקור. לעתים
פרוותו
שחורה. אוזניו
ורגליו קצרות ( בהשוואה
לארנבת המצויה ). חושיו
מפותחים, אך אינו
מסוגל לרוץ
במהירות. השיניים החותכות
מכוסות אמאיל מכל
הצדדים וגדלות
במהירות לאורך
כל החיים. את
מזונו מעכל פעמיים,
כאשר הוא בולע
את הגללים
שהופרשו אחרי
העיכול הראשון ויש
עיכול נוסף. העיכול
מבוצע על ידי
חיידקים וחד
תאיים המצויים
במעיו. לארנבון בלוטות
המפרישות חומר ריח
המשמש לסימון
נחלותיהם ולזיהוי
בני קבוצתם. הבלוטות
ממוקמות מתחת לסנטר
ובמפשעת בקרבת
פי הטבעת.
חומר זה הם
מורחים על עצמים
בולטים. לנקבה 4 - 5
זוגות פטמות
בגחונה.
הארנבון החופר חי
בקבוצות משפחתיות בתוך
מחילות, המשתרעות על
שטחים נרחבים.
את המחילות הם
חופרים בעזרת הטופרים החזקים
והחדים
שברגליהם הקדמיות,
וברגליים האחוריות מפנים
את האדמה החוצה.
למחילות
מדורים רבים
עם פתחי יציאה
לצורך הימלטות. מרבית
זמנו מצוי במחילה
ויוצא
לפעילות-
אכילה והפרשת גללים-
בשעות בין הערביים
עד עלות השחר.
עונת
הרבייה מתרחשת
במשך כל השנה.
הזכר והנקבה מקיימים
הזדווגויות רבות
ברציפות. לנקבה
ביוץ מושהה, כלומר:
הביוץ מתרחש רק
עקב הזדווגות. הנקבה
מזדווגת מיד
אחרי המלטה, אך
יכולה להרות גם בעודה
בהריון. ככל שגדל
מספר
הפרטים, גדלות
גם המחילות. בעונת
הרבייה מתנהל תהליך
חיזור של הזכר,
הנמצא
במרחק מה
מהנקבה, ובמהלכו הוא
מתקרב אליה ובסופו
מתיז עליה סילון
שתן.
כאשר נוצרת
הדדיות ביניהם הם
מתחככים בראשיהם ומלקקים
זה את זו
בחרטום
ובאוזניים. בסופו
הם מזדווגים מספר
פעמים ברציפות. זכרים
יריבים מגיעים לעימותים
בהם מותז
שתן אחד על
השני וכן הם
נושכים זה את זה באיברי
במין.
לקראת ההמלטה
הנקבה חופרת מחילה
מיוחדת אותה היא
מרפדת בעשבים
ובשערות אותן
היא מורטת מגחונה.
מריטת השערות חושפת
את הפטמות והגורים
יכולים לינוק
מיד עם היוולדם.
הגורים נולדים עירומים,
עיוורים ומתקשים לנוע,
ולכן,
בשעות היום
האם רובצת עליהם,
כדי לחממם. בלילה
הם נשארים בקן
לבדם והיא
יוצאת לאכול
כאשר היא חוזרת
מספר פעמים, כדי
להניקם. עיני הגורים
נפקחות
בגיל שבועיים
והם מתחילים לנוע
בתוך המחילה. בגיל
חודש הם נגמלים
מיניקה
ומחילים לאכול
עשב באופן עצמאי.
כאשר הנקבה נמצאת
מחוץ למחילה וחשה
בסכנה מתקרבת
היא מתופפת ברגליה
האחוריות, תיפופים מהירים,
אותם הגורים
יכולים לשמוע
בתוך המנהרה והם
נמלטים למקומם. כמו
כן האם מתקשרת
עם
הגורים בעזרת
קולות. הגורים מגיעים
לבגרות מלאה בגיל
שנה. אויביהם הטבעיים
של הארנבונים
הם: עיטי סלעים,
נחשים, שועלים, זאבים
ועוד. כמו כן
הם ניצודים
בידי אדם
בשל בשרם ופרוותם.
במדינות בהן מועטים
האויבים הטבעיים ההתרבות
היא גדולה
מאוד. כתוצאה מכך
נגרמים נזקים כבדים
לחקלאות וכן ליערות
וחורשות.
מציאות זו
הביאה רשויות להחלטה
לנקוט באמצעים שונים
כדי לצמצם את
אוכלוסייתם. אחד
האמצעים בהם השתמשו
היה נגיף המיקסומטוזיס, אותו
הפיצו
בשטחים באמצעות
פונדקאים שונים וגרמו
לדלדול האוכלוסייה, אך
לא לאורך זמן,
בשל התרבותם
המהירה. בשבי מגדלים
את הארנבונים כחיות
מחמד, כחיות מעבדה,
למאכל ולעיבוד
פרוותם.