נמייה  מצויה-  HERPESTES   ICHNEUMON

 

   

מחלקה-  יונקים

סידרה-  טורפים

משפחה-  גחניים

אורך  הגוף-  50 - 60  ס"מ

אורך  הזנב-  35 - 45  ס"מ

משקל-  כ- 8  ק"ג

משך  ההריון-  כ- 60  יום

מספר  הוולדות-  2 - 4

מזון-  מכרסמים,  דו  חיים,  זוחלים  כולל  נחשים  ארסיים,  עופות  וביציהם,  חרקים  וגם

         פירות  וירקות.  במקווי  המים  צדה  גם  דגיגים,  סרטנים  ושבלולים

תפוצה-  מדבריות  ( פרט  לסהרה )  וביערות  שבדרום  מערב  ומרכז  אפריקה,  דרום

             אירופה,  ספרד  ופורטוגל  ובאסיה  מישראל  ועד  טורקיה.  בישראל  נפוצה 

             במרבית  אזוריה  וכן  בקרבת  אזורים  חקלאיים  ובישובים

 

הנמייה  היא  טורף  עתיק  יומין,  שהייתה  קדושה  במצרים  הקדומה,  בה  בויתה  לצורך

השמדת  מכרסמים  מזיקים  ומופיעה  בציורי  קיר  במקדשים  ובמערות.  שוכנת  בחורשות

צפופות,  ליד  מקווי  מים  מוקפים  צמחייה,  בפרדסים  ובקרבת  שדות  חקלאיים  וגם

בתוך  ישובים.  גופה  ארוך,  גלילי  וגמיש  מאוד.  זנבה  ארוך  ועבה  בבסיסו  והולך 

ומתחדד  לעבר  קצהו.  הראש  שטוח  והחרטום  מחודד.  העיניים  קטנות  עם  אישונים 

מאוזנים  ואפרכסות  האוזניים  קצרות,  רחבות  ומעוגלות,  רגליה  קצרות  ובכל  אחת  5

אצבעות  מטופרות  שקצותיהם  מאונקלים  וחדים.  כשנעה  בשטח,  נראית  כאילו  זוחלת.

מהלכת  על  החלק  הקדמי  של  כפות  הרגליים.  כשמאתרת  את  טרפה,  בעזרת  חושיה

המפותחים  מאוד,  מתקרבת  לאיטה  מאחוריו  ומנחיתה  עליו  מכה  חזקה  בכפות  רגליה

הקדמיות.  הגוף  כולו  מכוסה  פרוות  שערות  שזיפיה  קשים,  פרט  לרגליים,  וצבעה  אפור 

מעורב  בחום  זהוב  וקצות  השיער  כסופים,  כשהחרטום,  צידי  הראש,  הגחון  וכפות 

הרגליים  כהים  יותר.  בתקופת  החורף  מצמיחה  הנמייה  שכבת  שיער  צמרי,  המגן 

עליה  מפני  קור  ורטיבות  אשר  נושר  עם  בוא  האביב.  שיניה  מותאמות  לכל  צורות 

המזון  מהם  ניזונה.  בכל  לסת  6  חותכות,  2  ניבים  ארוכים  וחדים,  8  מלתעות  ו- 4 

טוחנות. את  מרבית  המזון  מוצאת  על  הקרקע,  אך  מסוגלת  גם  לטפס  על  גדרות ועצים 

בתנועות  זריזות.  פעילה  ביום  ובלילה  ביחידות  ובקבוצות.  את  שעות  מנוחתה  מבלה

בתוך  מאורות  נטושות,  בין  צמחים  סבוכים  ובנקיקי  סלעים.  הנמייה  היא  פוליגמית-  אין

קשר  קבוע  בין  בני  זוג.  קבוצה  מכילה  זכר  אחד  עם  מספר  נקבות  וגוריהן.  התקשורת

קולית  של  שריקות  חזקות.  לכל  חברי  הקבוצה  חומר  ריח  משלה,  המשמש  לזיהוי

חברי  הקבוצה  ולסימון  הנחלה  מפני  פולשים.  כשהם  צועדים  בקבוצה,  הם  נעים

בשיירה  עורפית  בה  הם  נצמדים  זה  לזה.  עונת  החיזור  והרבייה  מתחילה  בשלהי 

החורף  ובראשית  האביב.  הזכר  מרחרח  את  אברי  המין  של  הנקבה,  כדי  לוודא  שהיא

מוכנה  להזדווג.  מזדווגים  מספר  פעמים  ברציפות  והזכר עובר  לנקבות  אחרות.  הגורים

נולדים  עיוורים  וגופם  מכוסה  פרווה  דלילה  בצבע  זהבהב.  כ- 3  חודשים  הם  ניזונים

מחלב  אמם  ואז  מתלווים  לאם  ומתחילים  לאכול  מזון  מוצק.  עיניהם  נפקחות  בגיל  3

שבועות  ופרוותם  מתעבה  ומקבלת  בהדרגה  את  צבע  פרוות  הבוגרים.  מגיעים  לבגרות

מינית  בגיל  שנה.  תוחלת  חיי  הנמייה  כ- 5  שנים.  כל  הגורים  מטופלים  על  ידי  כל

הנקבות  שבקבוצה  המשפחתית,  כולל  הנקתם,  ניקיונם  והעברתם  ממקום  למקום

בשעת  סכנה.  הנמייה  מביאה  תועלת,  בהיותה  ניזונה  ממכרסמים  מזיקים  לחקלאות

ומנחשים  ארסיים.  אולם  גורמת  גם  לנזקים  קשים  במשק  החי,  עקב  חדירתה  ללולי

העופות,  והורגת  מספר  גדול  בכל  לילה,  למרות  שאוכלת  רק  מעט  מהם.  בשל  כך

היו  הורגים  אותן.  במשך  הזמן  למדו,  שעם  ירידת  מספרן  עלה  מספר  הנחשים 

הארסיים  והקטל  נפסק.  בארץ  הייתה  בסכנת  הכחדה,  בשל  שימוש  החקלאים  בחומרי

הדברה,  אך  כיום  נפוצה  בכל  רחבי  הארץ.